תמיר ניהול ציי רכב(1998) בע"מ נ' סנדלר ואח'

פסק דין

בפני תביעה שהגישה התובעת בסדר דין מהיר, בשל נזק שנגרם לרכב אשר בוטח על ידיה, כתוצאה מתאונת דרכים. התובעת טוענת כי האחריות בגין התאונה נופלת על כתפי הנתבעות יחד ולחוד, נתבעת 1 – בעלת הרכב הפוגע ונתבעת 2 - המבטחת.

הנתבעות הכחישו בכתב הגנתן את אחריותן לקרות התאונה.

בדיון שהתקיים, העיד מטעם התובעת נהג רכב התובעת, אשר טען כי התאונה ארעה בעת שנסע בנתיב השמאלי בכביש חד סטרי בעל שני נתיבים, בפארק אפק. לטענתו, בנתיב הימני נסעה הנתבעת 1 ברכבה, כאשר לפתע, כאשר ככל הנראה ניסתה להיכנס לחניון אשר מצוי בצידו השמאלי של הכביש, סטתה שמאלה ופגעה ברכב התובע בצידו הימני.

העד מטעם התובעת הוסיף כי הוא מכיר את האזור בו ארעה התאונה שכן הוא מגיע לשם פעם או פעמיים בשבוע; העד עמד על כך שמדובר בכביש שהינו חד סטרי בעל שני נתיבי נסיעה כאשר ייתכן וקו ההפרדה בכביש מטושטש. העד הוסיף וטען כי היה עימו אדם נוסף ברכב אך זה לא הגיע לדיון בו נשמע התיק. בנוסף טען כי לאחר האירוע צולמו תמונות של אזור האירוע אך גם הן לא הוצגו והתמונות הקיימות הינן מטעם השמאי שבדק את הרכב לאחר התאונה.

מטעם הנתבעות העידה הנתבעת 1; לטענתה, בעת נסיעתה בכביש חד סטרי ורחב, אותתה על מנת לפנות עם רכבה שמאלה לאזור החניה המצוי בצידו השמאלי. הנתבעת 1 טענה כי ביצעה את הפניה כשרכבה מצוי בחלק היותר שמאלי של הכביש, כאשר לפתע הגיח התובע ברכבו, ופגע ברכבה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הנני סבור כי דין התביעה להתקבל בחלקה כאשר יש לחלק את האחריות בין הצדדים.

עדותו של העד מטעם התובעת היתה מהימנה על בית המשפט וחיזוק לגרסתו ניתן לקבל גם מתמונות הנזק.

בעדותו טען מר בקר, נהג הרכב מטעם התובעת, כי כלל לא ראה את רכב הנתבעת 1 מאותת שמאלה. מנגד, טענה הנתבעת 1 בעדותה כי אותתה בעת שרצתה לפנות שמאלה, האטה את מהירות נסיעתה, הסתכלה במראה, אך אף על פי כן לא ראתה את רכב התובע משום שככל הנראה נסע במהירות. עוד העידה הנתבעת 1 בעדותה כי כאשר הסתכלה במראת רכבה, ראתה מכוניות שנוסעות מאחור אך למעשה לא צפתה כי גורם כלשהו יפריע לתנועה. כאמור הנתבעת 1 הודתה כי ביצעה את הפניה מן החלק היותר שמאלי של הכביש.

לטעמי, יש באמור, כדי להטיל על הנתבעת 1 אחריות מסוימת לתאונה ולתוצאותיה שכן, כל פניה המהווה סטיה מהדרך הראשית ובכלל זה, פנייה שמאלה, מחייבת מתן זכות קדימה לרכב שנע מאחור ועל פניו בשים לב לתוצאות התאונה ולנזקים שארעו, הנתבעת 1 לא פעלה כאמור. למסקנה זו אני מגיע, הן אם הנתבעת 1 היתה בימין הכביש והן אם הייתה בשמאלו.

אציין גם כי, על פניו נראה כי טענתה של הנתבעת 1 לקרות התאונה, אינה אפשרית שכן אילו אכן נסעה בצידו היותר שמאלי של הכביש, לא סביר כי רכב הנתבע יכול היה להשתחל ברווח שנוצר משמאל, שכן ובין היתר, כפי שהעידו העדים, משני צידי הכביש אף חנו מכוניות.

עם זאת, עדותה של הנתבעת 1 באשר לכך שהאטה את מהירות נסיעתה טרם פנייתה שמאלה הינה מהימנה ועולה בקנה אחד עם כל היגיון סביר. על כן, עובדה זו, לכשלעצמה, חייבה את מר בקר, נהג הרכב מטעם התובעת, לנהוג זהירות יתר שכן, סביר להניח כי הבחין ברכב הנתבעת כאשר הוא מאט מהירות נסיעתו באופן משמעותי (ראה עדותו של מר בקר אשר ראה את רכב הנתבעת לפניו – עמוד 1, שורה 27 לפרוטוקול); בנוסף, מר בקר העיד כי הוא מכיר את האזור ואישר כי ידע כי מצידו השמאלי של הכביש מצוי חניון ואף עובדה זו תומכת במקנה הנ"ל.

באשר ליתר טענות הנתבעות, הרי שלמרות שהעד הנוסף שהיה ברכב נהג התובעת, כנטען, לא זומן וכמו כן אף לא הוצגו תמונות המקום, הרי שבית המשפט התרשם כאמור מעדותו של העד שבפניו, אשר נראתה מהימנה. גם העובדה כי הן נהג התובעת והן הנתבעת 1 תארו את מקום הארוע באופן דומה, עד כדי זהה, תומכת במסקנתי הנ"ל.

בשקלול האחריות ההדדית של הנהגים, אני רואה להטיל על הנתבעות יחד ולחוד אחריות בשיעור של 70% לתאונה ולתוצאותיה, ואילו אני מייחס לתובעת אשם תורם בשיעור 30%.

כפי שהודיעו הצדדים בתחילת הדיון, סך הנזק הוסכם והועמד על 14,000 ₪, לא כולל שכר טרחה, אגרה והוצאות.

התוצאה הינה אפוא, שאני מחייב את הנתבעות 1 ו-2 יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך 9,800 ₪, בתוך 30 יום מהיום. כמו כן, אני מחייב את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 835 ₪, אגרת בית משפט כפי ששולמה, ואת הוצאות העד שנפסקו.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"א שבט תש"ע, 27 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: